<h1>עץ חיים לרבינו יעקב ב"ר יהודה חזן מלונדרץ הלכ' מלקות פ"ג</h1>
<h2>דף נג:</h2>
כל מי שעשה דבר שחייבין עליו מיתת בית דין, באונס אין בית דין מחייבין אותו. ואפילו היה מצוה שיהרג [ו]אל יעבר, אע"פ שחלל השם, הואיל והוא אנוס אינו נהרג, שנאמר [דברים כ"ב], ולנערה לא תעשה דבר, אזהרה לבית דין שלא יענשו האנוס. איש שאנסוהו עד שבא על הערוה חייב מיתת בית דין, שאין קשוי אלא לדעת. אבל אשה שנבעלה באונס אפילו אמרה אחר שנאנסה, הניחו לו, הרי זו פטורה, מפני שיצרה נתגבר עליה.
<h2>דף צ:</h2>
יש לבית דין להלקות ולהרוג מי שאינו מחוייב לעשות סייג לתורה, להוראת שעה ולא לקבוע הלכה לדורות, כי ההיא דהלקו אדם שהטיח אשתו תחת התאנה, וההיא דסקלו מי שרכב על סוס בשבת בימי יוונים, וההיא דשמעון בן שטח שתלה פ' נשים באשקלון ביום אחד בלא התראה ודרישה וחקירה. וכן יכולין בית דין בכל מקום ובכל זמן להלקות מי ששמועתו רעה והעם מרננים אחריו שהוא עובר על העריות, אם הקול אינו פוסק ואין לו אויבים ידועים שמוציאין עליו שמועה רעה. וכן מבזין אותו ששמועתו רעה ומחרפין אותו בפניו. ויכול(ין) הדיין להפקיר ממון שיש לו בעלים ומאבד זכותו כפי מה שיראה לגדור פרצות הדת או לקנוס אלם. וכן כתוב בעזרא [י'] וכל אשר לא יבא לשלשת הימים כעצת השרים והזקנים יחרם כל רכושו, שהפקר בית דין הפקר. וכן יכול הדיין לנדות ולהחרים מי שאינו בן נדוי כדי לגדור פרץ כפי שיראה לו שהשעה צריכה לכך. ויאמר שנדוהו או החרימוהו על דעתו ויפרסם חטאו ברבים, שנאמר [שופטים ה'] אורו מרוז אמר מלאך יי' אורו ארור יושביה. ויכול הדיין לעשות מריבה עם הראוי ל(ה)ריב עמו ולקללו ולהכותו ולתלוש שערו ולהשביעו באלהים [בעל כרחו. שלא יעשה או שלא עשה שנאמר (נחמיה י"ג) ואריב עמם ואקללם ואכה מהם אנשים ואשביעם באלהים]. וכן יש לו לכפות ידים ורגלים ולאסור בבית האסורין ולדחוף ולסחוב על הארץ, שנאמר [עזרא ז'] הן למות הן לשרוש[י] הן לענוש נכסין ולאסורין. כל אלה הדברים לפי מה שיראה לדיין שצריך לכך ושהשעה צריכה. ו[ב]כל יהיו מעשיו לשם שמים ואל יהי כבוד הבריות קל בעיניו, שהרי הוא דוחה לאו דדבריהם, וכל שכן כבוד בני אברהם יצחק ויעקב המחזיקים בתורת אמת, שיהיה זהיר בכבודן רק בעבור כבוד המקום בלבד. שכל המבזה התורה גופו מחולל על הבריות, וכל המכבד תורה גופו מכובד על הבריות. ואין כבוד התורה אלא לעשות על פי חקיה ומשפטיה.
